<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר</h1>
<h2>דף מב.</h2>
הרואה לבנה בחדושה אומר בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים. אמר שחקים ע"ש שנבראו כל השמים במאמר, וזהו הספור ע"ש מי יספר שחקים בחכמה. אבל על שמים לא כתב אלא כונן שמים בתבונה, וכונן אינו לשון מאמר אלא לשון מעשה כמו כוננו ידך. אף כי כח החכמה עליון מכח התבונה כמו שידוע בקבלה. ועוד כתוב וירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה. וברוח פיו כל צבאם היינו דכתוב בדבר ה' שמים נעשו. (חק וזמן נתן להם) וברוח פיו כל צבאם. והוא שנה הלשון ואמר במאמרו על שם [אבות פ"ה מ"א] בעשרה מאמרות נברא העולם. ופריך [ר"ה ל"ב ע"א] והא ליכא אלא תשעה. בראשית נמי מאמר הוא. דכתוב בדבר ה' שמים נעשו. חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. חק ע"ש חק נתן ולא יעבור שלא יעבור גבולו לשמש ביום. דכתוב נותן שמש לאור יומם (וירח וכוכבים לאור יומם וירח) [חקת ירח] וכוכבים לאור לילה. וכתוב מיד אם ימושו החקים האלה מלפני. וזמן חדושה ט"ו ימים, ומשם ואילך היא מתמעטת. וזהו שלא ישנו את תפקידם. ר"ל מנוי וגזברות שלהם. [ד"א רגילותם, כן פי' רב האיי גאון]. ששים ושמחים לעשות רצון קונם. וכן ביוצר של שבת שמחים בצאתם וששים בבואם, ופרשנוהו שם, אמר כאן ששים, ע"ש, ישיש כגבור לרוץ אורח. זו היא השקיעה ולעיל מיניה כתוב והוא כחתן יוצא מחופתו, הוא התחלת הזריחה ע"ש שאומר במדרש תלים [פע"ב] מה החתן נכנס כשהוא גבור ויוצא כשהוא חלש, אף השמש הזה נכנס בזריחה כשהוא גבור, ויוצא לערב כשהוא חלש. פועלי אמת, שהם לווים זה מזה היום והלילה ופורעין באמונה. דאמ' במד' תלים [פי"ט]. [הם פועלי אמת] והקב"ה מחזיק פעולתם באמת. דכתוב ושמתי פעלתם באמת. וללבנה אמר שתתחדש בכל שלשים יום להיות עטרת לעמוסי בטן כדי שיהיו ישראל מונין לחדושה, שנקראין עמוסי בטן נשואים מני רחם ועל שם שהלבנה חסרה, ומתמלאת כמעוברת ולכך חבר עטרת תפארת אצל חדוש ע"ש שכתוב וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך שם חדש. עכשיו מזכיר חדוש הלבנה, וכתו' בתריה והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך, ע"ש שאם מלך יום אחד לפני ראש השנה עלתה לו שנה [ר"ה ב' ע"א]. ותניא בשם ר' יוחנן [פסיקתא רבתי ט"ו א'] אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה שנ' עשה ירח למועדים, ורמז שגם ישראל עתידין להתחדש לעתיד כמו הלבנה. וזהו פסוק זה שהבאנו וקורא לך שם חדש. וגם יש בהגדה שכתבנו למעלה בברכת נשואין [שמות רבה ט"ו כ"א] עשרה דברים עתיד הקב"ה לחדש לעתיד וכולם לכבוד ישראל. והראשונה להאיר עולמו, מכלל שיתחדשו ישראל אורה כמו הלבנה. שהיא מתחדשת אורה שלה כל שלשים יום. ועוד יותר עיקר דאמר בפרקי דר' אליעזר [פמ"ה] שבשכר שלא פרקו נשים נזמיהן לעגל זכו לעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים, דכתוב המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי. איפשר שיחזרו לנערותן ולבחרותן כל שלשים יום. או אפשר לומר שתלד אשה כל שלשים יום ונמצא שתהיה כל שלשים מעוברת וריקנית כמו החדש. ותהיה אשה בריאה כמו שלא ילדה כלום. ולכך אמר למעלה לעמוסי בטן ולא אמר לישראל. ואמ' נמי בפרקי דר' אליעזר [פנ"א] רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידין ישראל להתחדש ולהתקדש כמו שהלבנה מתחדשת ומתקדשת וכו'. ולפאר ליוצרם דכתוב והיית עטרת תפארת ביד ה'. על כבוד מלכותו, זהו דכתוב וצניף מלוכה בכף אלהיך, שהוא ימלוך עליך בכבוד מלכותו. בא"י מחדש חדשים, בכל שלשים יום חוזרת לחידושה.
<h2>דף מד.</h2>
ואם רוצין ליתן חרם מחרימין עם ספר תורה ובשם ובשירין כמו שעשה עזרא וזרובבל ויהושע שקבצו כל הקהל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות ספרי תורה ושלש מאות תינוקות תוקעין ומשוררין ומזמרין ומשמתין ומנדין את הכותים בסוד שם המפורש ובכתב שנכתב על הלוחות בב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת בגם ואל יתגייר כותי בישראל ואל יהיה להם חלק בתחיית המתים, ושלחו החרם בכל ישראל, והם הוסיפו חרם על חרם. ומכאן אמרו [שביעית פ"ח מ"י] כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר.
<h2>דף קב.</h2>
עוד נראה לפרש על ענין התחינה שאומרים בצרפת בשני ובחמשי אחר שהתחננו בלחש ואומרים בקול רם, הבט משמים וראה היינו לעג וקלס בגוים נחשבנו כצאן לטבח יובל אנא שוב מחרון אפך ורחם סגלה אשר בחרת. אל תטשנו בידי אויבינו. זכור אשר נשבעת לאבותינו ככוכבי השמים ארבה את זרעכם ועתה נשארנו מעט מהרבה ובכל זאת שמך [ה'] הגדול לא שכחנו נא אל תשכחנו. ואחר כך אומר עזרנו אלהי ישענו. ואומר קדיש. ואחר כך אומרים אל ארך אפים כו' סלח לנו כרב רחמיך. כל הסדר הזה לפי דאמרי' בגמרא בכמה מקומות שאין לך דור ודור שאין בו מעון העגל. ולכך הוצרכו להתחנן ולשאול כפרה על אותו עון למען אשר נשבע בו. והיינו דאמרי' בפרק דר' אליעזר [פמ"ה] ויקח העגל אשר עשו וגו' והיה משקה את ישראל וכל מי שנשק את העגל בכל לבו היו שפתיו ועצמותיו נעשות כזהב ושבט לוי היו הורגין אותן עד שנהרגו מישראל שלשת אלפי איש, שנא' ויעשו בני לוי וגו'. שלח קב"ה מלאכים להשחית את ישראל קצף ואף וחימה ומשחית וחרון. ושלח משה לקראת אברהם יצחק ויעקב במערה ובאו ואמרו להם משה אם אתם מבני העולם הבא עמדו לפני בשעה הזאת שהרי בניכם נתנו כצאן לטבחה. ושם עמדו אברהם ויצחק ויעקב. ואמר משה לפני הב"ה רבון העולמים לא כך נשבעת לאלו להרבות זרעם ככוכבי השמים שנאמר זכור לאברהם יצחק וישראל ובזכות שלשת האבות נעצרו שלשת מלאכים מישראל קצף ואף וחמה ונשתיירו שנים והם חרון ומשחית. אמר משה רבון העולמים, עשה למען השבועה אשר נשבעת להם בך, עצור חרון מישראל, שנא' אשר נשבעת להם בך. עד כאן לשון האגדה. ולפי שהאומות מבזין אותנו על העגל שעשינו ושהיו פינו ועצמותינו מוזהבות אנו אומרים היינו לעג וקלס בגויים. ולפי שאמר משה בניהם נתנו כצאן לטבחה אנו אומרים מלך כצאן לטבח יובל. ולפי שאמר זכור כי נשבעת להרבות זרעך ובזכות שלשת אבות נעצרו קצף אף וחמה אנו אומרים קולנו תשמע ותחון. זכור אשר נשבעת לאבותנו ככוכבי השמים ארבה את זרעכם. ומסיימין שוב מחרון אפך על עצירת שלשתן קצף אף וחימה. ועל שאלת הכפרה אנו אומרים מיד עזרינו אלהי ישענו והצילנו וכפר על חטאתינו. ואומר קדיש. [וכשקם רוצים אנו להזכיר] מה נשבע הקב"ה בו לבטל השנים הנשארים והם חרון ומשחית [ולכך אנו אומרים שני פעמים אל ארך אפים לבטל חרון ומשחית. ואומרים פעם ראשונה אל באפך תוכיחנו ע"ש דכתוב שוב מחרון אפך ואומ' בסוף פעם ראשונה סלח נא כרוב רחמיך. ואומרים אחר כך פעם שניה אל ארך אפים לבטל משחית ומסיימין סלח נא כרוב רחמיך ע"ש דכתוב והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. ולכך מתחילין שני פעמים אל ארך אפים לפי שהקב"ה מאריך אפו לטובתינו שלא רצה ליקח נקמתו מעון העגל בבת אחת, דכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם פי' מעט מעט. והמסדר את התפלה רצה להפסיק בין זכירת השבועה בשביל האבות ובין זכירת השבועה אשר נשבע בו. וזהו כבודו של מעלה ולכך אומרים קדיש בנתים.
